"ספר המציב את גידלי בחזית השירה הישראלית"
אלי הירש, 'ידיעות אחרונות', 4.12.2015
"מניפסט אקזיסטנציאליסטי, רווי חיוניות ומשחק, סוחף ומשכנע"
דנה לובינסקי, ' הארץ', מוסף ספרים, 18.2.16
"ישירות וכנות מצמררת"
עדו ניצן, 'ישראל היום', 22.2.22
אני מתקשרת לספר לחבר שאמא שלי גוססת
שָׁלֹש דִּירוֹת עָבַרְתִּי בְּשָׁלֹש שָׁנִים, זֶה עֲדַיִן עָדִיף בְּעֵינַי
עַל פְּנֵי לִקְנוֹת. לֹא בָּרוּר כַּמָּה הַמְּדִינָה הַזּוֹ תַּחְזִיק.
הַיְלָדִים, הָעֲבוֹדָה, אֵין מַסְפִּיק זְמַן, סְתָם,
הִתְקַשַּׁרְתִּי לִשְׁמֹעַ אוֹתְךָ.
דְּבָרִים נוֹרָאִים קוֹרִים בָּעוֹלָם.
מַה שְּׁלוֹמְךָ?
*
הבת הלא נכונה
כָּל בֹּקֶר אֲנִי מְכִינָה עוֹד שְׁאֵלוֹת שֶׁהָיִיתִי שׁוֹאֶלֶת לוּ הָיִית מַגִּיעָה לְבַקֵּר גַּם אוֹתִי בַּחֲלוֹם. אִמָּא, פָּגַשְׁתְּ אֶת נֶרוּדָה? פָּגַשְׁתִּי אֶת אִמָּא שֶׁלִּי, הָיִית עוֹנָה. וְאֵיךְ עָלְתָה לְמַעְלָה עִם כָּל הַמַּחֲלָה, וּמָה אַתְּ שׁוֹאֶלֶת אוֹתִי עַכְשָׁו עַל נֶרוּדָה? תָּמִיד נָתַתְּ לַיְלָדִים שֶׁלָּךְ שֵׁמוֹת מוּזָרִים, תָּמִיד בָּחַרְתְּ מִלִּים בִּמְקוֹם מִלִּים. אִמָּא, קָרָאת אֶת הַשִּׁירִים הַחֲדָשִׁים עָלַיִךְ? שִׁירָה אוּלַי מְבִינָה אוֹתִי, אֲבָל אֲנִי לֹא מְבִינָה שִׁירָה, בָּרָאתִי אוֹתָךְ מִן הַחֹמֶר וְאַתְּ בּוֹגֶדֶת בִּי עִם הַצּוּרָה. אָז אוּלַי תָּבוֹאִי כְּדֵי לִשְׁתֹּק, אִמָּא? כְּבָר אֵין בָּזֶה עֵרֶךְ. מַה שֶּׁכִּסִּינוּ בְּמֶרְחָק לֹא יַהֲפֹךְ לְדֶרֶךְ. אִמָּא, אֲנִי זוֹ שֶׁזִּהִיתִי אוֹתָךְ בַּפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה, הַאִם אַתְּ מְזַהָה אוֹתִי? אַחַיִךְ אֲבֵלִים יוֹתֵר מִמֵּךְ, מֵיטִיבִים לִבְחֹר בִּי, בִּתִּי. וְאֵיךְ אֶבְחַר, אִמָּא, אִם הַחֲלוֹם שׁוּב רֵיק, וְשׁוּב אֵינֵךְ עוֹנָה, וְעוֹד בֹּקֶר מֵאִיר עָלַי כְּמוֹ זַרְקוֹר מִמָּטוֹס שֶׁמְּחַפֵּשׂ אַחֲרֵי הַבַּת הַלֹּא נְכוֹנָה.
*
טוב שנשוחח כעת
טוֹב שֶׁנְּשׂוֹחֵחַ כָּעֵת,
שֶׁלֹּא רָאִינוּ שְׁתֵּינוּ עֲדַיִן אֶת הַיְלָדִים שֶׁיִּוָּלְדוּ לְאָחִי, בְּנֵךְ,
אוֹ אֶת חֲתֻנַּת בִּתִּי הַגְּדוֹלָה, אוֹ מֶה עָלָה
בְּגוֹרַל הָאָרֶץ.
וַאֲנַחְנוּ עֲדַיִן מֵתוֹת בְּכָל עִנְיָן חָשׁוּב בְּאוֹתָהּ מִדָּה.
אֵינִי מְפַחֶדֶת לְסַפֵּר לָךְ מַה הִפְסַדְתְּ וּמַה נִּפְסַד בְּשֶׁל כָּךְ מִתּוֹכִי,
אֵינִי מְפַחֶדֶת לוֹמַר לָךְ בּוֹאִי, שְׁבִי.
אִמָּא צְרִיכָה לְבַקֵּר אֶת בִּתָּהּ בְּכָל שָׁעָה,
אֲפִלּוּ בִּשְׁעַת לַיְלָה כְּמוֹ זוֹ שֶׁבָּהּ שׁוּב אֵינִי יְשֵׁנָה,
וְחוֹשֶׁבֶת עָלַיִךְ, בְּמַעֲמַקַּיִךְ, מִכֹּחַ גּוּפֵךְ
מַרְוָה אֶת הַדֶּשֶׁא יָרֹק.
גַּם בַּחֹשֶךְ אַתְּ עוֹד מְכִינָה מָקוֹם לְכֻלָּנוּ
לָשֶׁבֶת וּלְהִוָּעֵד.
*
בסופו של דבר
כְּבָר לֹא מִתְקַשֵּׁר אֵלַי הַיֵּאוּשׁ הַכְרוֹנִי שֶׁבִּקְצֵה קוֹלֵךְ,
מַקְדִּים אֶת אִי־הַבַּקָּשָׁה לְמַה שֶּׁלֹּא אוּכַל לָתֵת.
אֲבָל אֲפִלּוּ עַכְשָׁו, כְּתָמִיד, אַתְּ מַגִּישָׁה לִי אֶת גּוּפֵךְ הַשּׁוֹכֵב,
כְּמוֹ פַּס שֶׁל מְסִלַּת רַכֶּבֶת, שֶׁאַמְשִׁיךְ לִנְסֹעַ עָלַיִךְ לַמֶּרְחַקִּים.
כְּבָר מְאֻחָר לְבַקֵּשׁ סְלִיחָה עַל שֶׁשָּׁנִים אִכְזַבְתִּי אוֹתָךְ, דּוֹלֶקֶת,
לֹא רָכַנְתִּי אֵלַיִךְ,
מוּכָנָה לְהָטִיל אֶת לִבִּי עַל הַפַּסִּים.
אֲנִי נוֹשֵׂאת אֶת אֵינַי בְּבֵית הַקְּבָרוֹת,
שֶׁבּוֹ נוֹתַר רַק הַטֶּבַע: הַשְּׁאֵלָה הַזֵּהָה לַתְּשׁוּבָה.
בֵּין שְׁנֵי הָעֵצִים שֶׁצּוֹמְחִים בַּדֶּשֶׁא מַבִּיט בִּי עֵץ אֶחָד שֶׁל אֲוִיר
וַאֲנִי נִשְׁעֶנֶת עָלָיו, שְׁלוּחַת יָדַיִם.
אִם אָדָם נוֹפֵל לְבַד בַּיַּעַר,
בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר נוֹפֵל אָדָם לְבַד בַּיַּעַר,
כָּל הַיַּעַר שׁוֹמֵעַ אוֹתוֹ, וְלֹא יָכוֹל לַעֲשׂוֹת דָּבָר.
*
ביום הראשון
בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן תּוֹלָעִים דַּקִּיקוֹת, כְּמוֹ פֶּדִיקוּר דָּגִים.
בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי תּוֹלָעִים גֹּדֶל אֶצְבַּע, כְּמוֹ טִפּוּל שִׁיאָצוּ.
בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי תּוֹלְעֵי עֲנָק, כְּמוֹ מָסַאז' בְּאַרְבַּע יָדַיִם.
בַּיּוֹם הָרְבִיעִי תּוֹלְעֵי אֵין חֵקֶר.
עִסּוּי רְקָמוֹת עָמֹק.
מֻכְרָח שֶׁכָּךְ, שֶׁהָיִית הַיְחִידָה בַּמַּחְלָקָה שֶׁלָּקְחָה אֶת הַכַּדּוּרִים
בְּצִפָּרְנַיִם מְשׁוּחוֹת, הָיוּ בָּאוֹת אֵלַיִךְ סַפָּרִיּוֹת
לְדָרֵג אֶת הַשֵּׂעָר הַנּוֹשֵׁר.
בַּיּוֹם הַחֲמִישִׁי אֲדָמָה לַחָה, כְּמוֹ מַסֵּכוֹת שֶׁל בֹּץ.
בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי גּוּשֵׁי סְלָעִים, כְּמוֹ אֲבָנִים חַמּוֹת.
וּבְסוֹף הַשִּׁבְעָה נָמֵס הַשֻּׁמָּן, וְכָל גּוּפֵךְ מִתְרַכֵּךְ.
עוֹמֵד הַיֹּפִי בַּיֹּפִי.
עוֹמֵד הַמָּוֶת בְּמוֹתֵךְ.